שושלת
החסידות
"יעקב חבל נחלתו"
אומרים הצדיקים שולשלת הקודש מרומז כחבל ושרשרת אפילו כשנאחזים בקצה החבל
כולו מתנדנד ומתעורר, וע"י ההתחברות לכבוד קדושת הרבי שליט"א
הרינו מתחברים לחבל ע"י כך נפעל כל זכויות
הצדיקים האבות הקדושים.​
היהודי הקדוש

תלמידו וממשיך דרכו של רבינו החוזה מלובלין זיע"א
החוזה מלובלין הוא תלמיד רבינו ר' אלימלך מליזענסק זיע"א – בעל הנועם אלימלך
בעל הנועם אלימלך – תלמיד מהרה"ק דב בער ממזריטש – 'המגיד ממזריטש'
'המגיד ממזריטש' – תלמיד המאור הגדול אור שבעת הימים  הבעש"ט הק'

היהודי הקדוש, "שבולת הזהב" בין הצדיקים, העילוי שבאדמו"רים. היה מגדולי תלמידי החוזה מלובלין זי"ע וממשיכי דרכו, יריעת מעשיו רחבה עמוקה וארוכה. בסערה בא ובסערה הלך, בהרעישו אמות הסיפים של גולת פולין בימיו. להבה הודלקה בפשיסחא ושוב לא כבתה לעולם. היא האיר התסיסה והלהיבה אלפים ורבבות.

ביום י"ט תשרי, ג' דחול המועד סוכות תקע"ד, עלה היהודי הקדוש בסערה השמימה.
נטמן בעיה"ק פשיסחא

כיון שהפציע אורו של רבינו נהרו אחריו רבים וכן שלימים, בית מדרשו הפך ללשכת הגזית אבן שתיה השואבת למחיצתה כל דורש ומבקש ה', בית היוצר לעבודת ה' תמה וליראת ה' טהורה, אדירי עולם אראלי קודש השליכו אדרתם וינוהו אחריו. עד שהיתה כל הגולה גולת פולין המעטירה על רוב מנינה ובנינה, שלחותיה ופאריה, לבת אש קודש לגאון ותפארת. "ורבים מגדולי וקדושי ישראל הלכו לאורו, לשאוב מבאר תורתו ולשמוע דברי קדושתו הבוערים כלבת אש, המלהיבים ומעוררים ליראת ה' ולאהבתו ית"ש, ועדרים עדרים, עדרי צאן קדשים התאספו אליו, לשתות בצמא את דבריו הקדושים והטהורים, להורותם את הדרך אשר ישכון אור" למן רבו הרה"ק מלובלין לא נמצא להשפעתו אח וריע, כאשר חבל ארץ שלימה על כל גדוליה ורועיה סרו למרותו, מהם יתד ומהם פינה לחצרות הקודש אשר מעיינותיהם פיכו בעוז, ועדיין מורשתם חקוקה ומזהירה עד בוא ינון.

על מעלתו וחשיבותו של היהודי הקדוש מובא: החידושי הרי"ם מגור זצ"ל אמר שהיהודי הי' שבולת זהב בין כל הצדיקים, וכמו שהי' רבי עקיבא עילוי בין התנאים כן הי' היהודי עילוי בין הצדיקים. (מאיר עיני הגולה אות ע') ואמר שמה שמדברים מן גדלותו וקדושתו של היהודי זצ"ל זהו סגולה לבוא ליראת שמים. (שם אות ע"ג)

על מה זכה לשם 'היהודי הקדוש'  אמרו צדיקי דורו : שהעיקר מכל הטעמים היהודי הקדוש לא כעס מעולם, ולא העלים עיניו מצדקה מימיו, במסירות עילאית למעלה מכח אנוש קיים את התורה כולה, הוא היה היהודי האמיתי, היהודי הקדוש… כפר בעבודה זרה ובכל אביזרייהו.

 ויתירה מזו: לכן נקרא שמו יהודי, לפי שנתעלה בכל יום ככה במדרגתו, כמו מאינו יהודי ליהודי, כן עלה בכל יום בערך יום הקודם. כך כותב גם בספר ברכת טוב (ויחי ד"ה אי'):הרב הגאון הקדוש היהודי ז"ל עבודת כל יום הי' אצלו כל כך, עד שנדמה לו העבדות של תמול כנגד היום, כמו עכו"ם נגד יהודי, כי הוסיף כל כך בעבדות השי"ת בכל יום ויום ויותר.

לשמע הסתלקותו הפתאומית, נרעדו אמות הסיפים של החסידים בימים ההם. דממה מרעידה ומעיקה השתררה על הכל. נפסקו כל דברי הריב, טענות ומענות, אבל כבד אפף המוני חסידים. דמותו הזוהרת של היהודי הקדוש נתגלתה כאילו לפתע במלוא הדרה ותפארתה, מעבר לחילוקי דעות ושיטות: גאון אדיר, שר התורה וקדוש עליון שרוח הקודש הופיעה עליו, ומעטים כמוהו בדורות האחרונים, ענק שטבל כל ימי חייו הקצרים בנהר של יסורים וכאב, התרומם מתוך סבלו והגיע למדרגות העליונות, שאליהן הגיעו בני אדם. חסיד שהגשים בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו חסידות, שלט על מידותיו שלטון מלא. אדם שהפך בחייו לסמל ולדוגמה לעבודת ה' אמיתית, דבק בהשי"ת בכל רגעי חייו, ולא הניע אבר מבלי ליחד יחודים. פתיל חייו הופסק באמצע, בעוד הוא למעשה בראשית דרכו, במיטב שנותיו.

הרה"ק רבי ירחמיאל מפשיסחא זי"ע

הרה"ק רבי ירחמיאל זי"ע מפשיסחא נולד בשנת תקמ"ד לאביו הרה"ק רבי יעקב יצחק יעקב יצחק "היהודי "היהודי הקדוש" מפשיסחא זי"ע ולאמו הרבנית הצדקנית מרת בריינדיל ע"ה, הרבה שימש וקיבל רבנו מאביו זי"ע הוא היה רבו המובהק, וכבר מקטנותו שם עליו את עינו לחנכו בדרך התורה והחסידות. בעבודת ה' ללא שיור, וחינכו לתבוע מעצמו שלימות ומסירות נפש לה' ולתורתו.

רבנו הקדוש נלקח לבית עולמו בחודש זיו הוא חודש אייר ביום ח' בו בשנת תקצ"ו, ונטמן ע"י אביו הגדול בעיה"ק פשיסחא

בקטנותו שלחו אביו הק' בשליחויות נשגבות ובתיקוני נשמות כמו"כ העריכו אביו הק'

מקובל מהרב הקדוש רבינו הר' ירחמיאל מפרשיסחא זי"ע כי אחרי פטירת אביו מרן הגה"ק היהודי מפרישסחא זי"ע, רצו ליתן לו פדיונות ולקבלן לרבי, ומי שבא אליו אז מתלמידיו אביו זצ"ל לבקשו על ככה שיקבל עליו הרבנות, חטף עליו קרדום שהיה מונח בביתו כדי לאיים עליו, ואמר לו בהתראה ואזהרה ברח לך, כי אחז"ל [סנהדרין ע"ב.] הבא להורגך השכם להורגו, והרבנות להיות אדמו"ר הוא הריגת הנפש ר"ל, והמחטיא את חבירו יותר מן ההורגו. [ע' במדבר רבה כא ה',] ולא קיבל עליו אז, כידוע מרוב ענוותנותו בחכמת תורתו ועומק קדושת צדקתו, והיה אומן נפלא בתיקון המורה שעות ומתפרנס מיגיע כפו, רק אחרי כמה שנים (בסיבה הידועה)

מאז, קיבל עליו להיות מנהיג ואדמו"ר ונהרו אליו מכל אפסים, ונתגלה ונתפרסם שמו, והיה פועל ישועות ונפלאות בקרב הארץ, זי"ע.

עיסוקו בשעונים היה לפלא, והיה מייחד בזה יחודים נפלאים, מאיר במוחין עלאין, מתקן תיקונים ומעלה עולמות, אף כשהגיע אליו לבקרו רעו ומחותנו הרה"ק ר' עמנואל מפשעדבורז זי"ע ורבנו היה עסוק בשעוניו, לא פנה אליו ולא דיבר עמו עד אשר גמר להתעסק עם השעונים, ורק אז פנה לקבלו, גם בעת תפלתו היה אוחז בשעונו ומשמש במחוגיו.

הרה"ק רבי נתן דוד משידלובצא זיע"א

בירח האיתנים של שנת תקע"ד, סמוך ונראה להסתלקותו של מרן ה'יהודי הקדוש' זיע"א נולד לבנו הרה"ק רבי ירחמיאל בן. ה'יהודי' עוד הספיק לשמש כסנדק בברית וציווה לקרוא שמו בישראל נתן דוד בהמליצו: "הא לכם נביא ומלך נביא ומלך", כשכוונתו לנתן הנביא ולדוד המלך, דבר שהתקיים ברבות השנים במלואו

בחצות ליל ערב שבת קודש פרשת 'לך לך' ז' בחשוון תרכ"ו עלה רבינו ונתעלה לגנזי מרומים, ונטמן בעיר שידלובצא.

בירח האיתנים של שנת תקע"ד, סמוך ונראה להסתלקותו של מרן ה'יהודי הקדוש' זיע"א נולד לבנו הרה"ק רבי ירחמיאל בן. ה'יהודי' עוד הספיק לשמש כסנדק בברית וציווה לקרוא שמו בישראל נתן דוד בהמליצו: "הא לכם נביא ומלך נביא ומלך", כשכוונתו לנתן הנביא ולדוד המלך, דבר שהתקיים ברבות השנים במלואו

בהיות רבנו הרה"ק רבי נתן דוד משידלובצא זיע"א נביא לעם ה' שהתקבצו אליו לשמוע הכרעתו בכל דבר ועניין, ומלך, 'מאן מלכי רבנן', מלך לאלפי ישראל שהיו מקושרים בשורש נשמתם אליו באהבה ויראה. טמיר ונעלם היה רבינו הקדוש, בכל אפסי ארץ יצא שמו כקדוש עליון, צדיקי הדור כחידושי הרי"ם, ה"תפארת שלמה תפארת שלמה" מראדמסק, ה"דברי חיים דברי חיים" מצאנז, חרדו לקראתו, תחת זאת הכניע עצמו ושם עצמו כאסקופה כשהוא משרך רגליו אל הצדיקים שבדור הסבא קדישא מראדושיץ, הרה"ק רבי יחזקאל מקאזמיר, הרה"ק רבי משה מלעלוב , הרה"ק ישראל מרוזין, הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן.. ועוד. אשר הכירוהו כרום ערכו,

רבינו היה מקושר מאוד לאביו ובימי בחרותו קיבל ממנו רוב תורתו. אף את מידת הענווה למד מאביו הקדוש, ובפשטות יתירה בה נקט כל ימיו ביקש להסתיר את גדולתו. כבר בנעוריו ידוע ידעו כי איש גדול וקדוש הוא, אך בחומת הסתרה עבה סיבב עצמו, חומה שקשה מאוד היה להבקיעה. בן עשרים שנה היה רבנו כשנפטר אביו הקדוש הרה"ק רבי ירחמיאל רבי ירחמיאל זיע"א. חסידי אביו קיבלו אותו למנהיג ורבי עליהם אבל הוא סירב בתחילה בתוקף לקבל פדיונות בהביאו את מאחז"ל: "כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם", ואם הפדיונות הם חלף התורה שלומד ועבודת ה' שעובד אין רצונו ליהנות מכך. אך זוגתו הצדקת לא כן סברה. כשמצב הפרנסה בביתם הפך דחוק הלכה הרבנית לציונו של חמיה זקנה 'היהודי הקדוש',ושפכה שם מרי שיחה. בלילה, ראה רבינו בחלומו את סבו 'היהודי' היהודי' שפרש לו כמין חומר את המשנה הנזכרת "כל הנהנה מדברי תורה", כלומר, כל מי שהנאותיו בזה העולם הם מדברי תורה ועבודת ה', אזי "נוטל חייו מן העולם", מותר לו ליטול כדי חיותו, פרנסה, מן העולם, מהציבור. מני אז, קיבל פתקאות עם פדיונות, וברכותיו הקדושות עשו פירות הושיעו את ישראל מכל צרה ומצוק.

פרשה נשגבה שחסידים שחו בה קשורה בתיקוני הנשמות שרבינו היה עוסק בהם ואף להם היה רבינו למנהיג מדריך ומושיע. דבר פלא ראו כולם שהתרחש באורח קבע, כשהוציא ראשו מהחלון היו מאות יונים פורחים לקראתו. יונים רבות היו מחכות בסביבות ביתו, ממתינות לפתיחת החלון, כידוע יונה מרמזת לכנסת ישראל. ועל כן ראו הכל בזה פרשה של תיקוני נשמות אף רבינו פירש את הפסוק בשיר השירים: "יונתי בחגוי הסלע", שגם אצל פושעי ישראל יש נקודה טובה, כי על כן יהודים הם ונחשבים כיונה תמה הלכודה בחגווי הסלע הקשה הרומז ליצר הרע, והם "בסתר המדריגה", בתוכם מסתתר טוב שמוכנים למסור נפשם עבור יהדותם. (הקדמת הדברי בינה לתולדות אדם בשמו) ופעם, בראש השנה קודם תקיעת שופר נכנסה לבית המדרש יונה ונעמדה על הבימה. כולם רצו לגרשה אך רבנו לא הסכים וציווה להביא כוס מים ונתן על השטריימל שלו והיא שתתה מן המים ופרחה לדרכה. אחרי הסתלקותו של רבנו נעלמו באחת כל היונים, ונוכחו כולם לדעת שבשלו פרחו סביב היכלו.

הרה"ק רבי יצחק יעקב מביאלא זיע"א
בעל "דברי בינה"

שושלת מסועפת רבת אנפין לענפיה היתה "ביאלה" בפולין הקונגרסאית. רבים היום רועי ישורון מיוצאי חלציו של "היהודי הקדוש היהודי הקדוש" אשר המשיכו דרכו במסורת אבות, לישב על מדין בהיכל קדשם ולהאציל מהודם על עדת צאן מרעיתם. ממנו יתד וממנו פינה לכל אותם ראשי בית אב, למן פרשיסחא, שידלובצא, פאריסוב, ועד לביאלבז'יק, קינצק וביאלא, אשר העניקו חמה בקומתם והרקיעו שחקים בקדושתם. בהסתעפותו של ענף עץ אבות זה, היותה "ביאלא" תל תלפיות, תחת הנהגתו של הרה"ק רבי יעקב יצחק מביאלא יצחק מביאלא בעל "דברי בינה". בבבואה נאמנה השתקף זיו איקונין שלו כנצר למלכי בית דוד. את נשיאותו נהג ברמה בגינוני אצילות לתפארה כשמי השמים לטוהר, מזוכך בסילודין כשהוא מקדש את כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, הטה שכמו למשא העם.

כ"ג אדר בשנת תרס"ה עלה רבינו ונתעלה לגנזי מרומים, ונטמן בעיר וורשה ע"י ציון חותנו הרה"ק מאוסטרובה זי"ע .

שושלת מסועפת רבת אנפין לענפיה היתה "ביאלה" בפולין הקונגרסאית. רבים היום רועי ישורון מיוצאי חלציו של "היהודי הקדוש היהודי הקדוש" אשר המשיכו דרכו במסורת אבות, לישב על מדין בהיכל קדשם ולהאציל מהודם על עדת צאן מרעיתם. ממנו יתד וממנו פינה לכל אותם ראשי בית אב, למן פרשיסחא, שידלובצא, פאריסוב, ועד לביאלבז'יק, קינצק וביאלא, אשר העניקו חמה בקומתם והרקיעו שחקים בקדושתם. בהסתעפותו של ענף עץ אבות זה, היותה "ביאלא" תל תלפיות, תחת הנהגתו של הרה"ק רבי יעקב יצחק מביאלא יצחק מביאלא בעל "דברי בינה". בבבואה נאמנה השתקף זיו איקונין שלו כנצר למלכי בית דוד. את נשיאותו נהג ברמה בגינוני אצילות לתפארה כשמי השמים לטוהר, מזוכך בסילודין כשהוא מקדש את כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, הטה שכמו למשא העם.

סיפורים רבים עילאיים ומופלאים נשתמרו על שנות ילדותו של רבינו, ואלו מלמדים מעט על הנשמה הנשגבה שקיננה בו ועל דרגות עילאיות שהיו מנת חלקו בצלו הטמיר ונעלם של אביו הרה"ק רבי נתן דוד משידלובצא דוד משידלובצא זיע"א, הרה"ק רבי נתן דוד הרבה להסתופף בצל צדיקי הדור, תחילה נוסע היה לקוזמיר ונטל עמו את ילדיו. בביקורו הצביע עליו הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר יחזקאל מקוזמיר וקרא עליו "רבי".- אחר פטירתו של הרה"ק מקוזמיר הפך הרה"ק רבי נתן דוד לחסידו המובהק של ה"דברי חיים" מצאנז, בביקורו בחצר קדשו ובנו רבינו רך לימים "הושיבו על כסאו כיבדו מאד ואמר מאד ואמר עליו גדולות עליו גדולות אין מספר.

תחילה מילא את רבינו את מקום חותנו באוסטרובה, אולם לאחר תקופה קצרה עבר לביאלע. חסידים מספרים כי על העתקת משכן קדשו מאוסטרובה לביאלע החליט לאחר שראה בחלומו כי חמש מאות איש מלווים את ארונו של תלמיד חכם גדול. רבינו שאל מיהו הנפטר ונענה שהוא הרה"ק ר' דב בעריש מביאלע בעריש מביאלע זצ"ל, [אבי שולשלת סטריקוב] הוא ראה איפוא מן השמים כי הוא נועד להשתכן במקומו. כשעבר לביאלא רצה להשתכן בדירתו של הרה"ק ר' בעריש אך לא עלתה בידו.

רבינו בעצמו קבע מקום מנוחתו לאחר אריו"ש. מתוך רצון להקבר ליד ציון חותנו בווארשה נסע לשם תקופה קצרה לפני פטירתו, ולפני כן שלח לקרוא את יוצאי חלציו כדי להפרד מהם לפני צאתו לדרכו האחרונה. אבקש שתומ"י אחר שובי נפשי אל ה', אפילו קודם הקבורה, יודיעו תומ"י לשלשה מקומות הללו על ידי ט"ג היינו: לווארשא, על משכן האוהל של מו"ח (בעל תולדות אדם מאוסטראווא) זצללה"ה: ולשידלאווצע על ציון משכן כ' אבי אדומ"ר ז"ל: ולפרשיסחא – שאני

הלכתי לעלמי, ולבקשם שילכו לעומתי. ח"ן שנים האירה הארץ מכבודו. חן היושב על מקומו. בשנת תר"ז, י"ד טבת, זרחה השמש ובשנת תרס"ה כ"ג אדר, שבה השמש. ח"ן שנים הזריח אורו על פני עולם ומלואו. רבים מניאותו לאורה, רבים השיב מעוון. רבים שתו בצמא את דבריו. ומשנתו הטהורה חקוקה על ספר "דברי בינה" ו"ישרי לב" דמתבדרין בבי מדרשא.

הרה"ק רבי ירחמיאל צבי משדליץ זיע"א

הרה"ק ר' ירחמיאל צבי זי"ע משעדליץ נולד בשנת תרל"ח לאביו הרה"ק ר' יצחק יעקב בעל ה"דברי בינה" מביאלא ולאימו הרבנית הצדקנית מרת רחל לביאה בתו היחידה של הרה"ק ר' יהושע מאוסטרובא בעל ב"תולדות אדם זי"ע.

רבינו הקדוש נלקח לבית עולמו בחודש מר חשוון ביום ז' בו בשנת תרס"ו ונטמן בבית החיים שבעיר מגוריו שעדליץ

עוד בהיותו צעיר לימים כבן שבע היה מצייר ציורים מופלאים ציור אחד נשאר לנו לוח שכתוב במרכזו שויתי ה' לנגדי תמיד ומסביבו ציורים ושמות ע"פ קבלה. (הציור שרד את ימי השואה והתגלגל לאנגליה, שם נקנה על ידי גביר אחד, ששלח אותו במתנה אל רבינו החלקת יהושע בתנאי שיכוון עליו בכל תפילה).

הוא היה נוהג לרשום ולהעתיק את דברי הקודש שנאמרו על ידי אביו בעריכת השולחנות,

עוד בצעירותו שימש כבעל תפילה בבית מדרשו של אביו בביאלא. פעם אחת כשלא היה בקו הבריאות, ביקשה אימו הרבנית מבעלה, שלא ירשה הפעם לבנם להתפלל לפני התיבה, כי חששה שזה יזיק לבריאותו, אמר לה בעלה דעי שכל הפמליא של מעלה עומדים ומחכים לשמוע את תפילתו של ירחמיאל צבי.

הוא נשא לאשה את הרבנית חוה בת הרה"ק ר' לייבוש מאוז'רוב.

כשעלה אביו השמימה מיאן לשאת בעול הציבור, ולא רצה לקבל עליו את הנשיאות, בטענה שאינו רוצה לקבל נשים, חמיו הרה"ק מאוז'רוב שלח לו את דברי הגמרא "גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי", שגם הנשים צריכות לאדמו"ר שינהיג אותם. לקראת חג השבועות תרס"ה נטל על עצמו את עול ההנהגה, אבל פחות מחצי שנה אחר כך נפטר לבית עולמו.

מעט מזעיר מגדולתו של אותו צדיק אפשר לראות מהסיפורים דלהלן: פעם אחת הגיע אליו חסיד אחד והניח על שולחנו קויטל עם פדיון בו הזכיר חולה מסוים לרפואה שלימה, רבינו קרא את הקויטל והחזיר את הפדיון, לא עברו ימים מועטים ואותו חולה נפטר.

כעבור מספר שבועות שוב בא אליו חסיד שהביא קויטל והזכיר חולה קשה, ורבינו קרא את הקויטל ולא רצה לקחת את הפדיון, אבל אותו חסיד ביודעו את המעשה הקודם התעקש והתחנן בפני רבינו שיקבל את הפדיון, בסופו של דבר נעתר הצדיק ואמר לו, "קח קליפה של ביצה ותבשל אותה היטב, ולאחר מכן תרסק אותה ותערב בה כוס מים, ותשקה בזה את החולה, והחולה הבריא.

הרה"ק רבי יחיאל יהושע מביאלא זיע"א
בעל הקדושת חלקת יהושע

רבינו הרה"ק ר' יחיאל יהושע מביאלא זי"ע נולד בשנת תר"ס, בחצירו של זקינו זה בעל ה"דברי בינה" מביאלא, לאביו הרה"ק ר' ירחמיאל צבי משדליץ,  בגיל שש נתייתם מאביו והתחנך על ברכי זקנו בעל ה"ברכת טוב" מאוזרוב. בצעירותו התבלט בצדקותו ובפרישותו, וכבר בגיל עשרים וארבע העמידוהו לעמוד בראש העדה, הנהגה בה נודע וברבות הימים כאחד ממופלגי צדיקי הדור.

בכ"א שבט תשמ"ב נתעלה לשמי רום, ונטמן בחלקת אדמורי פולין שבמרום הר הזיתים.

מן הנטיעות המלבלבות שנקבעו איתן בארץ הקודש, הם מוסדות ביאלא יד וניר לזיו קודשו של כ"ק אדמו"ר הקוה"ט רבי יחיאל יהושע מביאלא זי"ע, אף הוא מהשריד אשר הותיר ה' לפליטה לאחר ההפיכה להחיות עם רב.

הרה"ק ר' יחיאל יהושע מביאלא היה מהעומדים ראשונה בממלכת התורה והחסידות. עוד טרם עלות הכותר נהט משנת תרפ"ד משך חצי יובל את עדתו בפולין, לאחר שהוסמך לכך ע"י בעל "אמרי אמת מגור". מפורסם היה בקדושתו ובטהרתו, עיר וקדיש כחד מקמאי, כאשר הוגלה בימי הרעה לערבות סיביר תביר גזיזא דברדא לטבול במקוה טהרה, עיני הדור ראו בו צדיק נשגב המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכפי התייחסותם אליו של החזון איש הרה"ק ר' אהרן מבעלזא, וגאב"ד טשיבין שהפליגו גודל צדקותו. ביחוד נתבלט בעבודת תפילותו שנשגבה מדעת אנוש, שעות על גבי שעות – מעלות השחר ועד לאחר חצות – היה עומד ושופך שיחו בלהט ובכיסופים בדביקות עצומה עד כלות הנפש וקולו קול עוז בעריבות ובמתיקות כבן המתחטא לפני אביו, וכפי שהתבטא רבות אודותיו בעל ה"בית ישראל" מגור כי הוא הוא "עמוד התפילה". נשא במשא העם במרכות היהדות התורנית וינוך הצאן, מוקדש ומופרש היה מחיזו דהאי עלמא וכל דרכיו קודש בלתי לה' לבדו.

אהבתו לציון

חיבתו לארץ הקודש היתה עמוקה ומופלגה, וחיבה זו ירושה היתה לו מזקניו הק' ובניהם, אשר קנו להם נחלה בארץ הק' בירושלים ובחברון, ומסירותם היתה מופלגה למעות ארץ ישראל ששלחו בעקביות מהתם להכא. כבר בשנת תרצ"ה לאור עידודו של בעל "אמרי אמת" ערך הכנותיו והתכונן לעלות ארצה, אולם ברגע האחרון נערמו קשיים שמנעו אותו ממשאת נפשו זו.

לאחר השנאה האיומה בה מילטתו יד ההשגחה העליונה בדרכים מופלאות, עד שנתגלגל לסיביר – שם עונה והתייסר ובמסירות נפש מעולם לא נגעל בטריפות ובחילול שבת, שם פעמיו לארץ הקודש. טרם הפליג באוניה ירד לים וטבל במימיו הזכים ושוב לאחר הטילה האוניה עוגן בארץ הקודש, וטבל שנית להתקדש בקדושת ארץ ישראל, עלה ונסתפג ובדביקות עצומה פתח ואמר "נשמת כל חי" בהודיה על זכייתו זו.

בא"י קבע משכנו בתל אביב שם נקבצו אליו שרידי חצרו אשר נותרו אחד מעיר ושנים ממשפחה, ובשנת תשט"ז עלה להתגורר בירושלים ומשום מעשה שהיה בשנת תשט"ו בעצם חול המועד צוה לבנו, שישגר גלויה לחסידיו בירושלים שיבואו אליו כולם לשמחת תורה ואולם מנין מצומצם נותר בשמחת תורה בשטיבל שהתקיים בישיבת חיי עולם, ובליל החג פרצה שריפה אשר הפכה למאכולת אש שלושה ספרי תורה, בזאת ראה סימן שמשמים לעלות ולהשתקע בירושלים.

חיבת ירושלים

חיבתו לעיר הקודש והמקדש היתה מן הידועות, באיגרת שכתב לחסידיו ציין בלהט הלא ידוע "גודל הכוחות והון רב שהשקיעו אבותי ואבות אבותי בירושלים להחזקת יושבי ירושלים עיה"ק, כי היו עיניהם וליבם שם כל הימים כי בטח קיימו והתפללו אליך דרך ארצם, וזה איזה שנים נתייסד מנין בשם א"ז מביאלא, ובדעתי גורמי בזה נחת רוח למעלה".

ביטוי לדבקותו בכל נימי נפשו לירושלים עיה"ק, נתן במשאו בחנוכת הבית כאשר עלה לעיר הקודש והמקדש ויכונן בה את חצרו – שזעק אחוז שרעפים "כשיהודים מתאספים בעיר הקודש בבתי כנסיות ובבתי מדרשות להתחזק בתורה ועבודה, נתעורר ונשמע קול שבועתו של בורא עולם, נשבע הקב"ה שלא יבוא לירושלים של מעלה עד שיכנס לירושלים של מטה, יהודים התעוררו! נתחזק בתורה ויודישקייט בירושלים, אוחזים אנו לפני פסיעותיו של מלך המשיח.

שם ושארית

משתוקק היה במאד להקים לאבותיו הק' שם בארץ הק'. בענוותנותו הרבה התבטא רבות כי אין הוא רואה זכות לעצמו שנשאר יחיד מכל שולשלתו, אלא אם יקים להם שם ונחלה ויפיץ דברי תורתם. כשהקים בשנת תשכ"ד את ישיבת ביאלא "אור קדושים" ציין באגרת רסיסים מהגיגיו אלו "בחסדי ה' נצלתי מהשרידים היחידים שנשארו מכל המשפחה לשלשלת קדושה זו, הרגשתי חוב קדוש להנציח לעולמים, את שמם וזכרם של האדמורים והחסידים לבית ביאלא הי"ד בארצנו הקדושה, לקיים ונתתי להם בביתי וחומתי יד ושם". ושוב באיגרת שכתב לבנו כ"ק אדמו"ר מביאלא בני ברק שליט"א, מציין בלהט "וכי זה כבוד לאבותי זצלל"ה, חסידות לפחות משני מאות שנים שלא יהיה ח"ו זכר עד היום, אחת דברתי ואם יעזור השי"ת שיהיה ישיבה אתה תהיה המוציא והמביא".

מורשתו הרוחנית

קרוב ליובל שנים נשא בר? ודמות זוהרו שהלכה לפני המחנה השרתה הוד קדומים כבבואה נאמנה של חד מקמאי, מחברייא צדיקא של תלמידי הבעש"ט זי"ע, אברכים ובחורים התרפקו על עבודת קדשו והתבשמו לאורו בתורה ויראה, המונים אשר הסתופפו בשולחנותיו הטהורים בפרט בימי שבתות, לחזות בנועם ה' או לשמוע את הקידוש שהפך מושג ושם דבר בעיה"ק ירושלים, ואלפים העידו כי למשמעו ננטע בהם הרהור תשובה. מסכת חייו עד לגבורות היוו מסירות נפש דביקות וכמיהה לקדש שמו ית', ולעשות נחת רוח לבורא בתום ובצדק ללא שיור, רבים שחרו לפתחו להינות עצה ותושיה ולהפקד בדבר ישועה ורחמים. ורבים השיב מעון.

הרה"ק רבי דוד מתתיהו מביאלא זיע"א
בעל הלהבת דוד

הרה"ק רבי דוד מתתיהו מביאלא זיע"א נולד בעיר שדליץ שבפולין לרבי יחיאל יהושע, האדמו"ר מביאלא. כשהיה בן 12 פרצה מלחמת העולם השנייה. עם פלישת הנאצים לפולין ב-1939 נמלט עם אביו ובני משפחתו לשטחי פולין שכבשה ברית המועצות במסגרת הסכם ריבנטרופ–מולוטוב. הסובייטים שלחו אותם לסיביר. בשנת ה'תש"ב (1942) עלה לארץ ישראל והיקים את מסודות ביאלא בארה"ק לכל ענפיה.

מוצש"ק בראשית בכ"ה תשרי תשנ"ח נתעלה לשמי רום, ונטמן בחלקת אדמורי פולין שבמרום הר הזיתים.

רבי מושלם

על ילדותו של הרבי וערגת נשמתו מספרים את הסיפור הבא. הרבי נולד בשדליץ בפולין, סיפרה אמו הרבנית מביאלא ע"ה: בגיל שש  נפל הילד מחלון ביתו ועצמותיו נחבלו ונשברו, משך זמן רב שהה בין חיים למות, לאחר שבת הובהל  לווארשא, הרפואה באותם שנים טרם היתה מפותחת דיה, ועל הרבי היה לעבור ניתוחים וטיפולים שנמשכו משך חצי שנה . לשם כך עבר להתגורר אצל דודו הרה"ק מביאלא מעזריטש  שהיה קדוש עליון מפורסם, ורבו של בעל ה"קדושת חלקת יהושע" מביאלא שגר בוורשא,

באחד הימים בעת שישב הצדיק בביתו ולמד, הגיע לאזנו קול אמירת "שלום עליכם" בניגון של הנוסח בביאלא, הרבי ממזריטש ראה שרבינו, מזמר ומתפלל בנעימות קול – קרא הצדיק לעברו: "ביסט א גוטער רבי" (הנך רבי מושלם!). בעקבות כך החל לקרבו מאד, והתבטא עליו גדולות.

כח ההנהגה בה ניחן התגלה בו כבר בצעירותו, הרבי עלה ארצה בעליית ילדי טיהרן, לאחר שבהיותו ילד ונער נמלט משדליץ הבוערת, יחד עם אביו ומשפחתו לליטא, משם הוגלו לסיביר הקפואה, ושוחררו לארצות החמות בבוכרה, כשנמסר על העליה  סמוך לגבול איראן נאלצו להמתין שם באהלים זמן רב, בימי ההמתנה וכך במסע המפרך  חלפו עליהם שעות ארוכות בחוסר מעש, ספרים לא היו בידם, והרבי נמנה על המארגנים להתקבץ מידי יום לומר פרקי תהילים בעל פה, ביראתו התמימה היה נושא לפניהם דברים, גם ברבים וגם ביחידות, רבינו ציין שבהיותם נודדים בדרך ומצויים גלמודים ללא ההורים, עליהם לזכור ולא לשכוח את צור מחצבתם. ועל כן עליהם לזעוק כמה פעמים ביום ובכל עת את הפסוק "שמע ישראל" שמבטא את אמונת יחודו יתברך, זעקתם של אותם פליטים ויתומים מיוסרים, במקום נדח ושומם זה, שרצונם לעמוד על נפשם באמונה טהורה. ודאי בקעה רקיעים.

לאחר שעלה ארצה ואביו נותר עדיין ברוסיה התקבל בבתי אבות פוניבז', משם עלה לישיבה בימי בראשיתה, רבינו בלט בישיבה בלבושו ובלהט החסידי, בימינו קשה להבין את הרוח ששרה באותם ימים, אך הרבי היה היחידי בישיבה שלא נגע בזקנו, באחד הפעמים כאשר נמנה על קבוצת בחורים מפונביז' שנבחנו אצל ה"חזון איש" הפליא את דבריו והתבטא עליהם: זוהי סברא ישרה! כשיצא הפטיר לבחור יש חן של יראת שמים.

השתפכות הנפש

לצד יגיעתו בתורה בלט בתפילותיו הזכות בלהט ועריבות. סיפר הרה"ח ר' זלמן ינקלביץ: בתקופה מסויימת התקיים בפונביז' מנין חסידי נפרד, וגאב"ד פוניבז' השתתף בו לעיתים, על מנת לעודדו. באחד מראשי החודשים עבר רבינו לפני העמוד ל"הלל", וכדרכו משחר נעוריו בהתעוררות עצומה, באמצע התפילה נכנס ונכח הרב מפונביז'. עם סיום ה"הלל" כובד ראש הישיבה בעליה לספר תורה, וכשעיני הכל נשואות אליו, פרץ בבכי. עמד הרה"ח ר' זלמן ינקלביץ שהיה מקושר עם הרב מפוניבז' בידידות, ושאלו לפשר בכיו, השיב הרב בהתרגשות: איי ר' זלמן מה הנך שח? כששומעים את דוד בכזה הלל נלהב, איך לא אבכה?  זה מלא לב ורגש!

בונה ומקים את מוסדות ביאלא בארה"ק

בעודו צעיר לימים כבר עמד על אמת הבנין בשדה החינוך, אחרי השואה כשמחצר ביאלא לא נותר אלא אחד מעיר ושניים ממשפחה, בקשו אביו להירתם לצדו ולשקם את ההריסות, תחילה בתל אביב ואחר כך בירושלים ובבני ברק, בשנות השלושים לחייו  הטיל עליו אביו הרבי תפקיד, להקדיש את חייו ולהקים ישיבה לביאלא היא ישיבת ביאלא "אור קדושים". על מנת להשיג משאבים לכך, היה עליו לכתת רגליו על פני נהרים ונהרות, הרבי רכש שטח  ובשנת תשכ"ד נערכה הנחת אבן הפינה במעמד גאב"ד פונביז' ובעל ה"חלקת יהושע", לאחריה הקים במסירות בל תתואר נדבך על גבי נדבך, עד שבשנת תשכ"ז נפתחו שערי הישיבה, הבנין בן שבע הקומות עדיין לא היה מושלם כולו, ומעתה היה על הרבי לחלק את עיתותיו, להשקיע כוחו ומרצו בדרך החינוך, ובבד בבד לשאת במשא הפיננסי של ההוצאות.

קרבה אצל צדיקי דורו

על שלל פעליו ויראתו זכה רבינו לקירבה רבה אצל צדיקי דורו, אביו בעל ה"חלקת יהושע" מביאלא כינהו פעמים רבות: נקודת ליבי ! ('מיין פינטל הארץ'), ומינהו לבעל תפילה במוסף ראש השנה, וביום כפור ב"כל נדרי".

במשא ההנהגה

התלהבות יוקדת הקיפה את כל פעולתיו, זיו איקנוניו דומה לשל אביו. וכולו לב ונשמה. רבים באו והתרגשו ממראה עבודת ה' בשולחנותיו הטהורים, עריכת הקידוש בליל שבת קודש ואמירת 'שלום עליכם' שלפניו היו מן המפורסמות כאשר פניו של הרבי ממש להבה, והוא נדמה כמשרת אש לוהט, מלאך ה' צבאות, מואר באור שבת קודש, כך כל שבת בלי שינוי אם למולו ציבור גדול או ציבור קטן, בימי חרפו או בשנות הנהגתו. שונה במעט אך מעוררת מאד היתה הנהגתו בסעודה שלישית, פעם התבטא כי לא עברה עליו סעודה שלישית מבלי להרהר בתשובה

בשבועות האחרונים לחייו פיזר הרבי רמזים עבים על פרידתו הקרובה מן העולם. בשלושה הזדמנויות שונות שחסידיו הרבים מערי הארץ באו להסתופף בצלו, בשבת עיר העתיקה בחודש אב, ב'שבת מירון' בחודש אלול סמוך לציון הרשב"י, ובראש השנה לפני התקיעות, בחר הרבי להקדיש את דברי תורתו על פטירת צדיקים.

בליל שמחת תורה שלושה ימים לפני פטירתו, לאחר תפלת מנחה נהוג בביאלא לעלות לסוכה על מנת להפרד ממנה בשירה ובזמרה, הרבי רקד בדבקות עצומה סמוך לדפנות הסוכה, וחסידיו הביטו אחרי חביבותו למצוה, לאחר שאמר את התפילה שנדפסת במחזורים לומר קודם היציאה מהסוכה, התישב הרבי שלא כדרכו ליד השולחן  הפסיק את השירה ופנה לשאת דברים, הפעם החסירו כבר ליבותיהם של רבים פעימה, בשל תוכן השיחה. ראשית הרבי מעולם לא נשא דברים במעמד ה'פרידה מהסוכה', והנה מתחיל הרבי ומדבר על הסתלקותו של משה רבינו ע"ה, בהושענא רבה חש הרבי שלא בטוב ובהקשר לכך  התבטא בהמשך: "כל ימי מסרתי נפשי למען אבי הקדוש ללא שיור, ומשמים בא אבי לסייע בעדי, שאוכל להשלים את עבודת הנענועים"  – סגנון דבור זה לא היו מצוי אצל הרבי, ודאי שלא ברבים. ודבריו לוו בדמעות שליש ואז סיים בבכי בדברים שמאוחר יותר התפרשו כצוואה לחסידים: "עז חפצי שתשאר עבודת הנענועים כדרך אבותינו ורבותינו, ולא תפסק דרך אבותינו הקדושים"!

חשש ותמיהה גם יחד ניכר על פניהם של רבים מן החסידים שהסתודדו למה כיון הרבי, אך כשנגש לפני התיבה במעריב, והמשיך בעבודתו בעוז ב"אתה הראת", ובריקודים בהקפות כנער צעיר, פינה החשש את מקומו, יומיים לאחר מכן ב'שבת בראשית', בבוקר עוד נוכח הרבי בבית המדרש ובירך את החודש, אך מפאת חולשתו לא יצא לסעודה שלישית, בזמן רעוא דרעוין שהפליג בזמן אל מוצאי שבת, עיין הרבי והגה בספרו של זקנו ה"דברי בינה" מביאלא, הרבנית נכנסה לרגע אל חדרו והרבי פנה אליה ואמר: זקני הדברי בינה נפטר צעיר לימים! הרבנית השיבה: וכי מה יש לרבי לדאוג? אביך הקדוש האריך ימים עד גיל שמונים, ואמך הפליגה לגיל תשעים" הרבי לא השיב והמשיך ללמוד בספר. דקות ספורות לאחר מכן, לפתע פתאום נדם לבו של המאור הגדול, ונשבה ארון הקודש!

כ"ק מרן רבינו האדמו"ר שליט"א

לאחר פטירתו עלו קיימו קהל החסידים את צוואתו בקשתו – "עז חפצי שלא תפסק דרך אבותינו הקדושים"! עומדת בזהרה, ועל מקומו נתמנה בנו ממשיך דרכו כ"ק האדמו"ר מביאלא- בני ברק שליט"א שידו לא זזה מתחת ידו, אישיות מאירת פנים שרבים משחרים לפתחו לעצה ולברכה, במסעיו על פני העולם רחש לו קהל מעריצים רב שדבוקים בו, ומוצאים בחכמתו דמות ומשענת, שאלות כבדות משקל מתנקזים אל שולחנו ומוצאים הכרעה, תחת נשיאותו הוקמו לביאלא מוסדות רבים, ליתומים ואלמנות, כוללי אברכים וישיבת ביאלא, כשהרבי מתווה דרך, משקיע בחינוך רבות, וממשיך את עבודת הקודש בדרך השולשלת לתפארת אבות.